When 2 Secular Israelis Came to the Shiva for 2 Chassidic Boys
Yakir Asaraf, a secular Israeli who like many others was shocked by the immensity of the Meron tragedy, decided that he had to do something to share in the families’ pain, and he and a friend went to pay a shiva call to the Englard family of Jerusalem, who lost their two sons, Moshe Natan Neta, z’I, 14, and Yehoshua, z’I, 9.
Yakir wrote a Facebook post about his experience, which quickly went viral and moved thousands of Israelis:
“It could be that I just experienced one of the most significant moments of my life,” Asaraf wrote.
“I just left the shiva of the Englard family, who lost their two sons at Meron. And my heart is simply bursting with mixed emotions, my eyes are filled with tears of sadness, but my heart is full of joy.
“When my friend Maor and I, dressed in jeans and T-shirts, entered their home, we really stood out in the Chareidi crowd. Some people looked up and quickly got up and let us sit right by Menachem Mendel, the father who lost his two sons just days ago.
“The father noticed us and quickly stopped speaking in Yiddish with the other people who’d come to comfort him and address me and Maor in Hebrew.
“‘I’m happy you came,’ he said, and his eyes were wet with tears but his face was radiant.
“When else would we have the privilege of meeting one another – you and I?’ he said. Maor and I looked at him with sparkling eyes as if he was an angel speaking to us.
“You should know that what’s happening here is the truth,” he said. ‘You and I are both pained by the great loss. We’re giving chizzuk to each other. It doesn’t matter if you’re secular or Chareidi – we’re Jews.
“Everyone else in the room – in eerie silence – is quietly listening to Menachem Mendel talk to us.
“I want you to invite me to your simchos!” I said.
“I’ll invite you to my simchos!'” he responded.
“There were a few moments of silence and then he looked down and mumbled; ‘Mi K’Amcha Yisrael.’
After the tefillah, we approached him and before we had a chance to say words of comfort, he said, ‘Thank you for coming. You were mechazeik me.” “Maor and I left the house, looking at each other, but unable to speak. We can’t process what just happened, and while I’m writing these words, I still can’t process it.
“This meeting represented the truth of our Nation, the endless Ahavat HaChinam we have for each other, our shared pain, the tremendous emunah that continues to unite us.
“I’ll end with a tefillah to the One Above – for Ahavas Chinam between us, and for besurot tovot, and for all the families of the victims to be zochech to true nachas, and that I’m zocheh to be invited to the simchas of the wonderful Menachem Mendel.”
יש מצב שכרגע חוויתי את אחד הרגעים המשמעותיים בחיי…
אני כרגע יוצא מהשבעה בבית משפחת *אנגרלד*, אשר איבדו את שני ילדיהם באסון מירון, *משה נתן נטע* (14) *ויהושוע* אנגרלד (9). והלב שלי פשוט מפוצף ברגשות מעורבים. העיניים מלאות דמעות עצב אבל הלב מוצף בשמחה…
כשמאור חברי ואני לבושים בג’ינס וטישרט נכנסנו לביתם היינו די בולטים בנוף החרדי, חלק מהעיניים נישאו כלפינו ושני חרדים מקסימים קמו ישר ממושבם ונתנו לנו לשבת, ממש מול מנחם מנדל, האב שאיבד את שני בניו לפני ימים בודדים.
האב קלט אותנו במבטו, ובן רגע הפסיק את הדיבור ביידיש עם שאר המנחמים ופנה אליי ואל מאור בעברית, קפאנו מגודל המעמד.
“אני שמח שבאתם” הוא אומר, והעיניים שלו רטובות מדמעות אבל פניו מקרינים זיו,
“מתי כבר היינו זוכים להיפגש אתם ואני?” מאור ואני מסתכלים אליו בעיניים נוצצות כאילו מלאך מדבר איתנו.
“תדעו לכם שמה שקורה פה זה האמת, אתם ואני ביחד כאובים על האובדן הגדול מחזקים אחד את השני, לא משנה אם אתם חילונים או חרדים… אנחנו יהודים!”
כל קהל המנחמים בשקט מרטיט לב, מקשיב למנחם מנדל מדבר אלינו.
“אני רוצה שתזמינו אותי לשמחות שלכם!” הוא אומר לנו, “ושאני אזמין אתכם לשמחות שלי!”
הדמעות פשוט התפרצו מאליהן…
כמה שניות של שקט, הוא מביט למטה וממלמל:
“מי כעמך ישראל…”
לאחר התפילה ניגשנו אליו ולפני שהספקנו לומר דבר ניחומים הוא אומר לנו: “תודה שבאתם, חיזקתם אותי”…
מאור ואני יוצאים מהבית, מסתכלים אחד על השני ולא מצליחים לדבר, לא מעכלים את מה שקרה, ובעודי כותב את השורות האלו אני עדיין לא מעכל…
המפגש הזה מייצג את האמת של העם שלנו, את האהבת חינם האינסופית שיש ביננו, את השותפות לכאב, את האמונה העצומה שממשיכה לאחד ביננו…
אסיים בתפילה ליושב במרומים לאהבת חינם ביננו ולבשורות טובות, ושכל משפחות הנספים יזכו לנחת אמיתי, ושאני אזכה להיות מוזמן לשמחות של מנחם מנדל המדהים.
Mi keamcho yisroel
momash