My Mishloach Manot by Esther Yaniv (mother of Hallel and Yagel HY”D, who were murdered this Sunday by a Palestinian terrorist while on their way to yeshiva)
Esther stood
in front of the king’s throne
almost touching his sceptre.
Please see, my King
here are my two sons
laying before You
Your sons.
And why did You abandon me
my God, my God?
You left me twice bereaved.
You hid Your face from me
and I will not leave you,
Master of the universe.
And the gifts I prepared for You
that I raised and nurtured
to praise Your Name.
They both ascended to Heaven
as a Mishloach manot l’mehadrin.
Two manot,
not one.
As Shabbat Truma exits,
this is me
and my truma, my donation.
And now
we remain
destitute.
The precious light
for us
the apple of our eye
and the grief struck
our window.
We were called on
from the earthly yeshiva
to the Heavenly yeshiva
in a storm
twice.
I and my father’s house
will carry on
above Mitzpe Yosef
in the portion of
Avihayil
the uncle of Mordechai.
I approach
Esther
Sickly green
of grief
pain
and a longing
with no end
and no words.
But I arrive and touch the King’s Sceptre
and know
and believe
that all those in your charge
will not be shamed forever
and I
am left only
to remain under your protection
your shadow
with all
the sacrifice of our family
that is left
our 5th of Adar this year
will not be of splendor
but with a sack and dirt on its head
until salvation comes
until they return to us
Halel (praise)
and Yigal (rejoicing)
וְתַעֲמֹד אֶסְתֵּר
מוּל כֵּסֶא הַמֶּלֶךְ
וְכִמְעַט שֶׁנּוֹגַעַת בַּשַּׁרְבִיט
רְאֵה נָא מַלְכִּי
וְהִנֵּה שְׁנֵי בָּנַי
מֻטָּלִים לְפָנֶיךָ
לְבָנֶיךָ
וּמַדּוּעַ זֶה עֲזַבְתָּנִי
אֵלִי,אֵלִי
וּשְׁכַלְתַּנִי זֶה פַּעֲמַיִם
וְהָרֵי הִסְתַּרְתָּ פְּנֵיך מִמֶּנִּי
וְאָנֹכִי לֹא אֶעֱזָבְךָ
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
וְהִנֵּה הַמָּנוֹת שֶׁטָּרַחְתִּי לְפָנֶיךָ
וְהִשְׁקַעְתִּי וְגִדַּלְתִּי
לְרוֹמֵם אֶת שְׁמֶךָ
וְהִנֵּה שְׁנֵיהֶם עָלוּ הַשָּׁמַיְמָה,
כְּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת מְהֻדָּר,
2 מָנוֹת.
וְלֹא אַחַת.
עִם שַׁבַּת תְּרוּמָה שֶׁיּוֹצֵאת
זֹאת אֲנִי
וּתְרוּמָתִי.
וְעַתָּה,
נִשְׁאַרְנוּ
כְּעָנִי.
אֶת אוֹר הַיְּקָרוֹת
לָנוּ
בְּבַת עֵינֵנוּ.
וְעָלָה הַשְּׁכוֹל
בְּחַלּוֹנֵנוּ.
הִתְבַּקַּשְׁנוּ
מִיְּשִׁיבָה שֶׁל מַטָּה
לִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה
בִּסְעָרָה
פַּעֲמַיִם.
וַאֲנִי וּבֵית אָבִי
נַמְשִׁיךְ.
מֵעַל מִצְפֶּה יוֹסֵף
בְּנַחֲלַת
אֲבִיחַיִל
דּוֹד מָרְדְּכַי
נִגֶּשֶׁת אֲנִי
אֶסְתֵּר
וְכֻלִּי יְרַקְרֹקֶת
מִשְּׁכוֹל
כְּאֵב
וְגַעְגּוּעַ
שֶׁאֵין לוֹ סוֹף
וְאֵין לוֹ מִלִּים
אַךְ מַגִּיעָה וְנוֹגַעַת
בְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ
וְיוֹדַעַת
וּמַאֲמִינָה
שֶׁלֹּא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח
כָּל הַחוֹסִים בְּךָ
וַאֲנִי
אֵין לִי אֶלָּא
לַחֲסוֹת
בְּצִלְּךָ
עִם כָּל
זֶבַח הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ
הַנּוֹתֶרֶת.
וָהּ ‘ אֲדָר שֶׁלָּנוּ הַשָּׁנָה
כְּבָר לֹא יִתְהַדֵּר
אֶלָּא שַׂק וְאֵפֶר עַל רֹאשׁוֹ
עַד יָבוֹא גּוֹאֵל
עַד יָשׁוּבוּ אֵלֵינוּ
הַלֵּל
וַיָּגֶל.